פסק-דין בתיק עת"מ 43286-12-10

א.      עתירה מינהלית כנגד המשיבים שעניינה פינוי העותר מדירת המשיבה 1, עמידר - חברה לאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ (להלן: " עמידר"), הנמצאת ברח' יפת שבתל אביב (להלן: " הדירה").

ב.       העובדות הרלוונטיות הצריכות לענייננו הן כדלהלן:

העותר מתגורר בדירת עמידר מזה כ-10 שנים, לטענתו מתגוררים עימו בדירה גם שניים משלושת ילדיו. הדירה בת חדר וחצי.

הדירה הושכרה בשכירות בלתי מוגנת לאמו של העותר ביום 29.7.1990 בסכום של כ-133 ש"ח צמודים למדד יוקר המחיה. בהסכם בין הצדדים נקבע כי חוקי הגנת הדייר לא יחולו על המושכר, או על יחסי השכירות בין הצדדים.

ביום 5.6.2002 נחתם הסכם גירושין בין העותר לבין בת זוגו לשעבר, אם ילדיו. ביום 26.7.2004 הסכימו העותר ובת זוגו לשעבר כי העותר מוותר עבורה, ללא תמורה, על זכויותיו בדירה שבה התגוררו בני הזוג (נספח ה ונספח ו לעתירה).

ביום 5.2.2005 נפטרה אמו של העותר (להלן: " המנוחה", נספח ז' לעתירה). העותר פנה למשיב 2, משרד הבינוי והשיכון (להלן: " משרד השיכון"), בבקשה להקנות לו זכויות חוזיות בדירה או להתיר את המשך מגוריו בדירה. ביום 9.10.2005 נמסר לעותר כי הועדה העליונה דנה בבקשתו והחליטה לדחות את בקשתו האמורה שכן העותר " אינו עונה להגדרת חסר דירה 5 שנים לפני פטירת הדיירת החוזית" (נספח ח' לעתירה).

על החלטה זו ערער העותר לוועדה ציבורית באמצעות בנק למשכנתאות, וביום 10.4.2006 נמסר לעותר כי בקשתו נדחתה על ידי הוועדה הציבורית.

ביום 21.6.2006 הגישה עמידר תביעה נגד העותר. בתביעתה עתרה עמידר לפינוי העותר ולתשלום דמי שימוש ראויים (להלן: " תביעת עמידר"). בתביעתה טענה עמידר כי לאחר שנפטרה המנוחה, פקע הסכם השכירות ועמידר זכאית לקבל לידיה את הדירה. העותר טען בכתב ההגנה מטעמו כי הוא מתגורר בדירה, נכון למועד הגשת כתב ההגנה, למעלה מחמש שנים, וכי מצבו הכלכלי והפיזי בכי רע. עוד טען כי מעולם לא נתקבלה אצלו דרישה לפנות את הדירה ולשלם את סכום התביעה.

ביום 14.11.2006 נשלח לב"כ העותר מכתבו של ראש ענף פניות הציבור במשרד השיכון, שבו נמסר לעותר כי אינו נחשב לדייר ממשיך בדירה ע"פ הכללים של משרד השיכון, ואולם מאחר שחלפה שנה ממועד החלטת הוועדה בעניינו, באפשרותו לפנות שוב בבקשה להקנות לו זכויות חוזיות בדירה. במכתב הומלץ לעותר כי בטרם יפנה בבקשה, כאמור, יסדיר את חובו לחברת עמידר. 

ביום 24.2.2008 הגיש העותר בקשה שכותרתה 'בקשה מחודשת להכללה כ"חסר דירה" ו/או לחלופין להקניית זכויות בדירה'.

ביום 30.3.2009 הגיעו הצדדים להסדר פשרה בתביעת עמידר, כדלהלן:

" בית המשפט ייתן פסק דין בתיק זה על פי העתירה המופיעה בכתב התביעה ויחייב בהוצאות על פי שיקול דעתו. פסק הדין יושהה ממועד הינתנו למשך 12 חודשים כך שכל פעולות ההוצאה לפועל יחלו לאחר יום 1.4.2010 - אם יהא צורך בהן.

הנתבע מסכים כי החוב שצבר לחובתו אצל התובעת - ישולם על ידו בתשלומים שווים ורצופים מדי חודש, בסך של 300 ש"ח כל תשלום, החל מיום 16.4.09".

להסדר פשרה זה נתן בית משפט השלום (כב' השופט ח' טובי) תוקף של פסק דין וקבע כי " היה והנתבע לא יפנה את הנכס נשוא התביעה במועד הפינוי המוסכם, תעתור התובעת למתן פסיקתא מתאימה לחתימה" (נספח א' לעתירה).

ביום 23.3.2010 החליט בית משפט השלום (כב' השופט י' קורן) כי בהסכמת הצדדים יעוכב ביצוע הפינוי עד ליום 10.6.2010 (נספח ב' לעתירה).

ביום 8.6.2010 פנה ב"כ העותר לעמידר במכתב שבו ציין כי העותר הגיש בקשה מחודשת להכללה כ" חסר דירה ו/או לחלופין להקניית זכויות בדירה", וכי רק במועד סמוך ניתנה לעותר תעודת זכאות, ברם התהליך בעניינו טרם הסתיים. לפיכך התבקשה עמידר לעכב כל הליך כנגד העותר עד לסיומו של ההליך בוועדה (נספח ג' לעתירה).

ביום 10.6.2010 הודיעה עמידר לב"כ העותר כי " לאור העיכובים הרבים בהכנת תיקו של מר רוני טוינה (העותר - י"ש) שלא באשמתו הוחלט לעכב ההליכים נגדו עד לקבלת החלטה מחברת 'חלמיש'" .

ביום 11.10.2010 הודיעה עמידר לב"כ העותר שתיקו של העותר חזר ממשרד השיכון ללא דיון, שכן משרד השיכון לא דן בתיקים שלגביהם ניתן פסק דין לפינוי. לפיכך, התבקש העותר לפנות את הדירה ולהשיבה לעמידר.

ביום 27.12.2010 הוגשה העתירה שלפניי, במסגרתה עתר העותר לסעדים הבאים: